החלטות או יוזמות שנידונות ומתקבלות בארגונים בין-לאומיים נוגעות ברובן הגדול לנושא במיוחד שהארגון עוסק בו ואינן מבטאות את העוינות המובנית לישראל בארגון המרכז, האו”ם. צריך לזכור שנוכחות של נציג ישראלי בארגון בין-לאומי, היא הכרה במעמדה של ישראל בזירה העולמית.
עובדה שתשאר משמעותית לישראל, גם אם ארה”ב לא תהיה חברה בארגון. לכן אין סיבה למסיבה מהחלטת הנשיא טראמפ לפרוש מהארגונים הבין-לאומיים. הנשיא טראמפ ידוע ביחס המזלזל שלו כלפי האו”ם. באחרונה גם דווח, שארה”ב תקצץ בתקציבה לאו”ם. אבל הנשיא טראמפ איננו פורש מהאו”ם ואין סימנים שהוא מתכונן לפרוש.
אם הנשיא טראמפ היה מנהיג חיובי, חושב יותר על תיקון העולם מאשר על שליטה בעולם, פחות כוחני ושאפתני ויותר איכפתי ומסייע – הוא צריך היה לנצל את החלטתו לפרוש מארגונים בין-לאומיים ולהרחיב את ההחלטה לתוכנית, ליוזמה, להצעות לרפורמה בארגון העולמי, האו”ם.
הארגון המציין 75 שנות קיום זקוק נואשות לתיקון יסודי, שינויים ושיפורים בעצם קיומו ובתיפקודו. מי שזקוק במיוחד ובאופן דחוף לרפורמה, הוא הגוף היחידי במערך האו”ם בעל סמכות להפעיל כוח גם צבאי לאכיפת החלטותיו – מועצת הביטחון.
הרכב המועצה מייצג עולם ישן שאין לו כל דמיון וקשר לעולם, שאחרי מלחמת העולם השנייה, כאשר הארצות המנצחות קבעו את הרכב מועצת הביטחון. חמשת החברות הקבועות, בעלות זכות הווטו, הן ארה”ב, רוסיה, סין, בריטניה וצרפת. אין במועצה יצוג לארצות מרכזיות, מאוכלסות ומפותחות כמו גרמניה, יפן, הודו, דרום קוריאה, ואף לא אחת מארצות סקנדינביה המפותחות.
נכון, האו”ם הוא ארגון עוין לישראל. קיים, פועל ובועט בארגון רוב אותומטי נגד ישראל, שבשנים האחרונות התעצם, במספר ובהשפעה. אם ישראל תעלה הצעה באו”ם שתאשר שכדור הארץ הוא עגול, רוב גדול יצביע נגד.
ישראל, הנחשבת למעצמה איזורית, מעוז של דמוקרטיה, מהחברות הותיקות באו”ם לא היתה אף פעם חברה במועצת הביטחון. יחד עם זאת, עצם חברותה באו”ם ונוכחותה באחדות מוועדות הארגון תרמה ותורמת למעמדה של ישראל בזירה העולמית.
לפרישת ארה”ב מהארגונים הבין-לאומיים לא תהיה ולא תורגש משמעות מיוחדת, בוודאי שלא מיידית. דיפלומטים בכירים ותיקים ופרשנים במטה הארצי של האו”ם בניו יורק, הביעו חששות ממה שהגדירו “זלזולו של הנשיא טראמפ בסדר העולמי והשינוי המסוכן והמאיים שהוא מייצג נגד הסדר הזה”.