על פי הממצאים, הנהגת חמאס ראתה בקטאר שותפה מועדפת, בעלת נגישות והשפעה הן על הדרג המדיני והן על הדרג הצבאי של הארגון. כבר באמצע העשור הקודם הפכה דוחה לזירה מרכזית לדיונים אסטרטגיים של הנהגת חמאס, שבהם הוצגה לראשונה “אסטרטגיית השחרור” – תכנית כוללת להשמדת ישראל ולהקמת ישות אסלאמית חלופית במקומה.
מסמכים מסווגים שנחשפו במחקר מצביעים על כך שקטאר הייתה הגורם היחיד שנהנה מגישה מלאה לצמרת חמאס, הן ברצועת עזה והן בהנהגת החוץ.
במקביל לתמיכה המדינית והלוגיסטית, מצביע המחקר על כך שבשנים שבהן נהנתה חמאס מתמיכה פיננסית ומדינית מצד קטאר, הארגון האיץ משמעותית את בניית יכולותיו הצבאיות.
בין היתר מתועדת הקמת מערך מנהרות רחב היקף, פיתוח תעשיית נשק מקומית, הכשרת אלפי לוחמים וגיבוש תכנית מתקפה רחבת היקף. על פי המסמכים, יסודות אותה תכנית – שכונתה “מערכת הבטחת אחרית הימים” – עוצבו שנים לפני מתקפת ה-7 באוקטובר 2023, תוך שילוב בין טרור צבאי, לוחמה תודעתית ורכיב אידיאולוגי של השמדת ישראל.
המחקר מייחס לקטאר גם תפקיד מרכזי בהענקת לגיטימציה דתית לג’יהאד. מוסדות דת הפועלים מדוחה, ובראשם גופים המזוהים עם “האחים המוסלמים”, העניקו לאורך השנים הכשר הלכתי מפורש למאבק מזוין בישראל, להצדקת הרג אזרחים ולשלילת זכות קיומה של המדינה.
לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר פרסמו אותם גופים קריאות פומביות לתמיכה ב“מוג’אהידין”, לג’יהאד עולמי ולסיוע חומרי וצבאי לחמאס – מבלי שזכו לגינוי כלשהו מצד המשטר הקטארי.
עוד עולה מהמסמכים כי כספי סיוע שהועברו מקטאר לרצועת עזה באמצעות עמותות צדקה וגופים בינלאומיים, בהם גם אונר״א, שימשו בחלקם למימון פעילות הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי אל-קסאם.
דוחות פנימיים ומסמכי שלל מצביעים על ניתוב כספים, ציוד ומשאבים לוגיסטיים לצרכים צבאיים, תוך טשטוש שיטתי של הגבול בין פעילות הומניטרית לפעילות טרור.
על רקע הנתונים, קורא החוקר לקהילה הבינלאומית לבחון מחדש את יחסיה עם קטאר ולהפסיק להתייחס אליה כאל גורם ניטרלי בסוגיה הפלסטינית. לטענת המרכז הירושלמי, יש להתנות כל שיתוף פעולה מדיני או פיננסי בבדיקת עומק של מעורבות קטאר ברשתות האחים המוסלמים ובחמאס, ולהחיל פיקוח הדוק על העברת כספים לאזורי עימות.
“התעלמות מהתשתית האידיאולוגית והמדינתית שאפשרה את מתקפת ה-7 באוקטובר”, מסכם דחוח-הלוי, “מסכנת לא רק את ישראל, אלא גם את היציבות האזורית והבינלאומית. המאבק בטרור מחייב לא רק גינויים, אלא חשיפה, אחריות וצעדים ממשיים”.