עוד דווח כי מקור סעודי מסר כי בריאד מטילים את האחריות לקיפאון על ישראל, וסבורים כי רק נוכחות טורקית תוכל להחזיק את חמאס תחת שליטה. לדבריו, “חמאס לא יעז לתקוף כוחות טורקיים”. על פי הערכות, טראמפ עשוי לדחוף את ישראל להסכמה למהלך של “פירוז מדומה”: חמאס יחליף מדים, הטורקים יתפקדו ככוח “שמירת שלום”, ואנקרה תחזק את מעמדה כמי שממצבת את עצמה כאלופת העולם המוסלמי – על חשבון מצרים.
איחוד האמירויות מתנגדת: “נתיב מסוכן”
בינתיים, איחוד האמירויות הערביות, שהתרחקה מתוכנית טראמפ מוקדם יותר השבוע, עוקבת בדאגה אחר ההתפתחויות. על פי הדיווח, מקור אמירתי אמר כי מדובר בנתיב בעייתי, והזהיר כי לא ניתן לסמוך לא על טורקיה ולא על קטאר בכל הנוגע לעזה. לדבריו, קיים פער עמוק בין הגישה האמירויותית לבין זו הסעודית: בעוד אבו דאבי שואפת לפתרון אמיתי שימנע חזרה למעגלי מלחמה אינסופיים, ריאד מעוניינת בעיקר בשקט ובמחוות אמריקאיות.
המקור ציין גם כי בתוך סעודיה עצמה מתקיים קרע עמוק: הדור הישן, שמקדש את הסוגיה הפלסטינית, מתנגש שוב ושוב עם שאיפתו של בן סלמאן להאיץ תהליכי מודרניזציה ולהתקדם במהירות לעבר סדר יום חדש. בסופו של דבר, גורמים אזוריים מדגישים כי הרבה מאוד מונח על הכף לקראת הפגישה הקרובה. תוצאותיה עשויות להשפיע לא רק על עתיד רצועת עזה – אלא על מאזן הכוחות במזרח התיכון כולו.
לפי גורמים מדיניים, הנוסחה הישראלית מאפשרת גמישות מוגבלת בלבד. הסרת הווטו מעל טורקיה תיתכן רק במקרה של שינוי טורקי מוחשי, שיכלול הסבר או תיקון פומבי להתבטאויות אנטי־ישראליות, לצד הצהרה ברורה על שינוי כיוון ביחסים עם ישראל. בקרוב יתברר אם הפשרה הישראלית מקובלת – לא רק מבחינת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, אלא גם מצד אנקרה.