בהמשך התייחס למחאות הגוברות בתוך איראן וקרא להיזהר מהערכות פזיזות. “מדובר בתהליך חברתי־פוליטי שמתפתח באופן טבעי”, הסביר. “בשבועיים האחרונים אנחנו רואים עלייה בהיקף ההפגנות – במספר המשתתפים, בעוצמה ובפריסה הגיאוגרפית. רף הפחד מהמשטר נשחק, ויש יותר דיווחים על פגיעה בסמלי שלטון”.
“הם פשוט רוצים לחיות. זה פוגע בלכידות של המשטר”
עם זאת, לדבריו, נקודת המפנה האמיתית תגיע רק אם חלקים ממנגנוני הביטחון יבחרו שלא לציית למשטר. “השאלה הגדולה היא מתי נראה סדקים בצבא. ברגע שחיילים או מפקדים יפסיקו לקבל הוראות ויציבו אלטרנטיבה – נדע שהציבור הצליח”. זלקוביץ’ הדגיש כי המשברים הכלכליים מעמיקים את השחיקה בנאמנות הציבור. “איכות החיים באיראן צנחה בצורה דרמטית – משבר כלכלי, משבר מים, משבר דלק. גם אנשים שחיים מהמערכת לא בהכרח מזדהים עם האידיאולוגיה; הם פשוט רוצים לחיות. זה פוגע בלכידות של המשטר”.
לסיום הזכיר כי בניגוד לדימוי הרווח במערב, הצבא האיראני אינו זהה למשמרות המהפכה. “צריך לזכור שהצבא באיראן נתפס כצבא העם. לא כל חייל הוא אידיאולוג קיצוני. ברגע שנראה עריקות או היסוס בתוך השורות – זה יהיה סימן אזהרה משמעותי עבור המשטר”.