הנאום היה קריאת תיגר על הנשיא, על וושינגטון הבירה, על המדינה הפדרלית. זהו חלק ממכונת המלחמה של הזרם הפרוגרסיבי־קומוניסטי, שמטרתו להרוס את ארצות הברית. הבדיחה היא שזהו זרם אנטי־דתי, וממדאני הוא איש של דת ששואפת לאסלם את כולם.
ממדאני מייצג דור שצורך מידע בקפסולות של 60־90 שניות – קליפים, סרטונים, פוסטים. דור שמגיב ברגש לפני שהמחשבה מגיעה, ללא הבנה של התמונה הגדולה. ממדאני הצליח לתרגם מחאה גלובלית לפעולה מקומית ולגייס קהל מצביעים חדש – צעירים חסרי זהות פוליטית, אבל מזוהים עם סלוגן אחד: פרי פלסטיין.
בניו יורק חיים הרבה מאוד צעירים מתחת לגיל 30 שמגיעים לעיר הגדולה במטרה ״לעשות את זה”. בינתיים הם חיים בדירות עלובות ועובדים בעבודות פשוטות. לכן, כשמגיע מישהו שמבטיח להם ״רידסטריביושן״, כלומר, ניקח מהעשירים וניתן לכם, זה נשמע להם פתרון לבעיותיהם. אבל ממדאני לא יוכל לקיים אף אחת מהבטחותיו. כשעשירי העיר יעזבו אותה, לא יהיה מי שיממן את המרפאות ואת האוטובוסים המובטחים בחינם.
בשנים האחרונות היינו עדים להשפלת הרבנים שלהם ולאי־הכרה ביהדות שלהם מצד הממסד הדתי בישראל. ניהול חיי הדת והקהילה בגולה היה תמיד בידי רבני הקהילה, אבל מאז הקמת מדינת ישראל, מוסדות הדת שלה לקחו לעצמם את הזכות להחליט מיהו יהודי. במקום לקבל ולהכיל, אנחנו ממדרים.
משרד החוץ, ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית חייבים להפסיק לעסוק בחלוקת ג׳ובים למקורבים, ולהתחיל לעבוד. יש להקים צוות חשיבה ופעולה ולשרטט תוכנית רב־שנתית שמטרתה החזרת היהודים האלה, ובעיקר הצעירים שבהם, הביתה.
אפשר וצריך לגייס מנהיגות יהודית צעירה בארצות הברית, לצייד אותה בכלים ארגוניים, להדריך ולסייע בהתמודדות עם בריונות משתקת. אפשר להגיע אל הצעירים, ללמד אותם היסטוריה, לספק להם עובדות כמענה לשטף הפייק שהם מוצפים בו. זו צריכה להיות מטרה לאומית – אחרת אנחנו באמת הופכים לספרטה. וספרטה, סופה שנפלה.