[ad_1]
מיכאל סומוס, אחד הלוחמים האחרונים שנשאו נשק נגד הנאצים במרד גטו ורשה, הובא היום (שישי) למנוחות והוא בן 99. פטירתו מסמלת את סופו של עידן – ואת התמעטותם הדרמטית של עדי הראייה האחרונים לגבורה היהודית העילאית בלב התופת.
חברתו למחתרת בגטו, עליזה ויטיס-שומרון, שצעדה לאחרונה על אדמת פולין במסגרת מצעד החיים, ספדה לו בכאב עמוק: “הצטערתי לשמוע על פטירתו של שורד השואה, חברי למחתרת, מיכאל סומוס. הכרתי את גבורתו של מיכאל, שהיה לוחם ובעל אישיות מיוחדת”.
לדבריה, “גבורתו של מיכאל מציינת את הרצון וכוח העמידה שלנו בימים הקשים בשואה. חשוב לזכור את גבורתם ותעוזתם של חברי המחתרת – זו צוואתם של הלוחמים, כפי שניתנה לי אישית ממרדכי אנילביץ’ ומירה פרוכטר לפני המרד”. ויטיס-שומרון סיכמה בנימה אישית וקורעת לב: “אני מרגישה כבר לבד, רבים מחברי כבר אינם. יהי זכרו ברוך”.
ד”ר שמואל רוזנמן, יו”ר מצעד החיים, הדגיש את גודל האובדן ואת כובד האחריות המוטל כעת על הדורות הבאים. “מיכאל סומוס גילם התנגדות, כבוד ואומץ יהודי,” אמר רוזנמן. “עם פטירתם של מרבית לוחמי גטו ורשה האחרונים, נסגר פרק היסטורי. התפקיד לספר את הסיפור עבר רשמית לדור הבא – אלינו”.
רוזנמן הוסיף כי “איננו יורשים את הזיכרון כצופים מהצד, אלא כשומרי סף. מוטלת עלינו חובה ללמד את האמת, להתמודד עם ההכחשה והעיוות, ולהבטיח שקולות הגטו והלוחמים יישמעו בכיתות הלימוד ובמצעדי החיים כחלק מהאתוס היהודי והציוני. אנו נספר את הסיפור – במלואו, באמינותו, ולתמיד”.
[ad_2]
Source link