לדבריו, אף שטורקיה מצהירה על תמיכה בחלוקה רשמית של האי, בפועל היא אינה שואפת להקמת שתי מדינות ריבוניות ושוות. לטענתו, פתרון כזה היה מחזק מדינה קפריסאית עצמאית ומיושרת לאיחוד האירופי – תרחיש שאינו משרת את האינטרסים האסטרטגיים של אנקרה. “הבעיה של טורקיה אינה החלוקה, אלא העצמאות”, כתב.
בהתייחסו לממד האזורי, טוען אבריביאדס כי סוגיית קפריסין קשורה ישירות למאבקי הכוח במזרח הים התיכון – בתחומי האנרגיה, הביטחון הימי והנוכחות הצבאית של שחקנים בינלאומיים, בהם ארה”ב, בריטניה, מצרים וישראל. לטענתו, מדינה קפריסאית יציבה, עצמאית ומיושרת לאיחוד האירופי עלולה לפגוע במאזן האינטרסים שטורקיה מבקשת לשמר באזור.
עוד הוא סבור כי קידום נרטיב שתי המדינות נועד להזיז את מרכז הכובד של המשא ומתן לכיוון של קונפדרציה או פדרציה רופפת, או לחלופין להצדיק את שימור הסטטוס קוו בשטחים שבשליטה טורקית, מבלי לשלם את המחיר המדיני של סיפוח רשמי. אבריביאדס מדגיש כי קפריסין היא מדינה מוכרת בינלאומית, חברה באיחוד האירופי, וכי כל פתרון המבוסס על חלוקה כפויה, שינוי דמוגרפי או הפרדה אתנית מנוגד למשפט הבינלאומי ואינו יכול להוביל לשלום בר־קיימא. לדבריו, ניסיון למסד הפרדה קבועה עלול להוביל למציאות של אי־שוויון עמוק ולהרחיק כל סיכוי לפיוס אמיתי.
עוד דווח בתקשורת היוונית, ובהסתמך על פרסומים בעיתונים בהם Τα Νέα, כי נבחנת אפשרות להקמת כוח תגובה מהירה טרילטרלי במזרח הים התיכון, בהיקף של כ־2,500 חיילים מיוון, ישראל וקפריסין. לפי הדיווחים, הכוח עשוי לכלול רכיבי יבשה, ים ואוויר, ונועד להגן על תשתיות אסטרטגיות, בהן צינורות גז, כבלים תת־ימיים ותשתיות אנרגיה. על פי הפרסומים, ייתכן שהנושא יידון במסגרת פגישה טרילטרלית של הנהגות המדינות, שנקבעה ל־22 בדצמבר בירושלים. יצוין כי עד כה לא נמסרה הודעה רשמית מצד המדינות המעורבות בדבר הקמת כוח כזה.