“אתם נושאים באחריות החוקית, גם אם ראש הממשלה לא משתף אתכם”, אמר אלשיך, ופנה ישירות לשרי הקבינט. “חשבתם כי תאלמו דום וייסלח לכם?”. את נאומו פתח אלשיך בביקורת חריפה על סדר היום הציבורי: “אחים ואחיות יקרים! לצערי, לא התקשורת ולא חשיפותיה קובעים את סדר היום במדינה. מכונת ה’ספינים’ היומיומית, הטרללת היומיומית, מותירים את האזרח המצוי מבולבל, מסוחרר ובעיקר מתקשה לחבר את הנקודות החשודות”.
לדבריו, הציבור מוצף בהסברים סותרים והתחמקויות: “כך מציפים אותנו בהסברים מפותלים הסותרים זה את זה, ושוב התחמקות מתשובות – עד לחשיפה הבאה”.
מכאן עבר אלשיך לתיאור ההשלכות: “התוצאה: האסון הגדול ביותר מאז קום המדינה – רצח, חטיפה, אונס, שריפה, גניבה והשמדה!”. לדבריו, גם מתקפת 7 באוקטובר לא הובילה לניתוק מקטאר: “מי שחשב שהייתה זו עילה לגירושין – טעה! הממשלה נתנה לקטאר שהות קצרה לחגוג עם בכירי החמאס את הטבח, ומיד הידקה את החיבוק והכתירה אותה למתווכת הראשית – על הגב של מצרים, אויבת החמאס!”.
אלשיך הצביע על סתירה חריפה במדיניות: “מחד הבטיחה הממשלה ‘מיטוט שלטון החמאס’, ומאידך שמה את יהבה על מי שרוצה את שרידות שלטון החמאס וקלפי המיקוח שלו להשיג זאת – החטופים המעונים”. ושאל ישירות: “מי קיבל את ההחלטה? איינהורן? ארי? לא חברים! ראש ממשלת ישראל!”.
הוא פנה ישירות לחברי הקבינט: “חברי קבינט יקרים! הנדרשים לכם ווטסאפים כדי לדעת?? חשבתם כי תאלמו דום וייסלח לכם?”. אלשיך הזהיר מפני העתיד: “ועדת החקירה הממלכתית שקום תקום תשאל אתכם: מה עשיתם כדי לוודא שאינכם משרתים אינטרסים הפוכים מאלה של ישראל? שאינכם חלילה חלק מבגידה…”.
“ועדת החקירה של הצוללות כבר פרסמה מכתבי אזהרה שבהם נקבע שראש הממשלה פגע בביטחון ישראל וביחסי החוץ שלה – מאחורי הגב של הקבינט”. ומכאן שאל: “אז איך אתם מעיזים לשבת בקבינט לאכול בורקס ולא לשאול שום שאלה קשה את ראש הממשלה? אין בעיניכם שום ערך עליון יותר מאשר ‘בוס מבסוט’??”.
את נאומו חתם בקריאה ציבורית נוקבת: “אנחנו נעים מאסון לאסון ומסרבים לחבר את הנקודות! לא עוד! לפי ערכי היהדות אתם עושים מצווה גדולה ביותר, מפני שמי שאינו מוחה – נושא באחריות”. ולבסוף פנה למפגינים: “אתם, הקהל העצום כאן, תיזכרו בהיסטוריה כמי שגילו אזרחות טובה והצילו את מדינת ישראל”.