במאמר שפורסם בעיתון הלבנוני “אל-אחבאר”, המזוהה עם ארגון הטרור חיזבאללה, נטען כי בחודשיים האחרונים חל שינוי משמעותי בדפוסי הפעולה של ישראל בדרום סוריה, המאופיין בשילוב של צורות שונות של התערבות צבאית וביטחונית.
מדובר במעקב אווירי, חדירות מוגברות, עבודות הנדסיות והקמת מחסומים בכניסות לכבישים ראשיים בקוניטרה ובדרעא, וכן בכביש המוביל לסכרים ליד סכר אל-בריקה בקוניטרה.
לדברי העיתון, צעדים שיטתיים אלה משלימים את הפעולות שיזם “האויב הישראלי” ב-8 בדצמבר, שמטרתן להגביל את תנועת האוכלוסייה ולהטיל שליטה על משאבי המים בפרט – שהפכו, לפי הפרסום, לאבן יסוד באסטרטגיה ארוכת הטווח של ישראל.
מה שבולט, לפי אל-אחבאר, הוא העלייה בהקמת מחסומים – שמספרם בקוניטרה, למשל, הגיע במהלך ספטמבר האחרון ל”לא פחות מ-35 נקודות”.
במחסומים אלה, נכתב, מתבצעים חיפושים יסודיים הכוללים בדיקה וצילום של נתונים אישיים, שאלות בעלות אופי ביטחוני והמתנה ממושכת בתנאים משפילים. בנוסף דווח על מעצרים שרירותיים נגד אזרחים ממספר כפרים, לתקופות קצרות או ארוכות, לצורך איסוף מידע מודיעיני.
לפי הנתונים שהגיעו לידי אל-אחבאר, מספר העצורים הסורים עבר את ה-46, בהם קטינים. העצורים נעצרו בנסיבות דומות, לעיתים תוך איומים לעצור בני משפחה אם האדם “המבוקש” לא ייכנע.
ישראל מיישמת על העצורים הסורים את מה שמכונה “חוק הלוחמים הבלתי חוקיים”, מסגרת משפטית ישראלית שאושרה בשנת 2002 מסיבות פוליטיות וביטחוניות.
לפי אל-אחבאר, התיקונים לחוק – שנמשכו גם לאחר אוקטובר 2023 – משמשים למעצר אזרחים, ומשמשים את ישראל גם נגד פלסטינים מאז חקיקתו.
החוק מאפשר מעצר בלתי מוגבל של אנשים ללא כתב אישום או משפט, בתואנה של “תיק סודי” המפליל את העצור, ומונע מארגונים בינלאומיים גישה למידע עליהם.
אחד מבני המשפחה, אחיו של אחד העצורים, סיפר ל-אל-אחבאר: “אחי ובן דודי נעצרו לפני שלושה חודשים בעת שביקרו את סבתנו במעריה שבאזור אגן הירמוך. לאחר שעזבו, רכובים על אופנוע, כוחות פתחו לעברם באש ופצעו אותם. הם היו קרובים לקו הפסקת האש, אך לא חצו אותו”.
הסבתא מוסיפה: “ברגע שעזבו את הבית, הכוחות פתחו באש, ואז התקדמו בכוח מאורגן ועצרו אותם ללא סיבה”. האח ממשיך לתאר: “כל יום אנו מחכים לחדשות… אך אין תקווה, אין תועלת. שתיקת הממשלה כואבת”.
על פי המאמר, הצלב האדום הודיע למשפחה כי שני העצורים הועברו לבית החולים נהריה בגליל לטיפול בפצעיהם, וכי הם “נמצאים בחקירה כבר חודש”, מבלי למסור פרטים נוספים.
אביו של צעיר עצור נוסף, בן 21 מטארנגה שבקוניטרה, סיפר ל-אל-אחבאר: “בני נעצר ב-13 ביוני 2025 במחסום ישראלי בשעה 11:00 בבוקר, ולאחר מכן הועבר לשטחים הכבושים. לא שמענו ממנו דבר מאז אותו יום”.
האב הוסיף: “אנו מנסים ליצור איתו קשר דרך המוכתר של ג’בתה, אשר בתורו נמצא בקשר עם מתווך בינלאומי וקצין קישור ישראלי שמגיעים לעיתים לאזור. כל מה שאנו שומעים הוא שבנינו בריאים ומקבלים מזון ומים, ושהם עדיין נמצאים תחת חקירה, בעוד שההאשמות נגדם אינן ידועות”.
המאמר מציין כי המשפחה יצרה קשר עם הצלב האדום באל-מלכי שבדמשק ועם כוחות UNDOF בנבא אל-פוואר, אך ללא הועיל: “כל מה שאנחנו רוצים הוא שבנינו יחזרו הביתה, או שנוכל לשמוע את קולם. זו זכותנו הלגיטימית כהורים וכמשפחות”, נכתב.
על פי העיתון, שמזוהה עם חיזבאללה, עדותו של האב מאששת את דבריו של אח אחר של עצור, יליד 1988, שסיפר ל-אל-אחבאר כי צה”ל הישראלים פרצו לבית אחיו עם שחר ב-15 ביוני, עצרו אותו ובזזו את הבית. לדבריו, “לאחר מכן יצרנו קשר עם כוחות האו”ם והצלב האדום בדמשק בנוגע למקרה זה”.
הוא מוסיף שצה”ל ציין בפניו כי ההאשמות נגד אחיו מתמקדות במעורבותו בפעולות טרור נגד ישראל, אך לדבריו: “אחי עובד כחקלאי בחווה שלו בלבד”.
הוא הוסיף: “במהלך הפשיטה חקרו אותנו על תנאי מחייתנו ועל קשרים לכאורה לחיאת תחריר א-שאם, חמאס וחיזבאללה – טענות חסרות בסיס לחלוטין”.
אח נוסף קוטע אותו ומוסיף: “עם נפילת המשטר, אין עוד נוכחות של איראן או חיזבאללה כתומכים במשטר אסד שהתמוטט, אך ישראל נאחזת בטיעון הזה כדי לשמור על מתיחות חברתית וליצור תחושת איום שתצדיק את המשך הנוכחות שלה. ילדו היחיד של אחי, בן שבעה חודשים, כבר מאבד את דמות פניו של אביו”.